מהי אי-סבילות למזון? האם שווה לעשות בדיקת רגישות למזון? אי סבילות למזון נפוצה מאוד ויכולה לגרום לבעיות עיכול, לכאבים (כולל פיברומיאלגיה), אבנים בכיס המרה, עייפות כרונית ועוד. למרבה הצער, לא קל לאתר אי-סבילות למזונות בצורה מדויקת ובדיקת רגישות למזון בדם לעתים קרובות לא נותנת את המענה הנדרש.

שכיחותה של רגישות למזון עלתה בצורה משמעותית במאה האחרונה. כדי להבין את הסיבות לכך, כדאי קודם ליישר קו לגבי כמה הגדרות והסברים. לדוגמה, רגישות למזון ואי סבילות למזון הן מילים נרדפות המתייחסות לאותו הדבר…

מה ההבדל בין אלרגיה לאי-סבילות למזון?

שני המקרים הנ"ל גורמים לסימפטומים דומים. בשונה מאי-סבילות למזון, תגובה אלרגית, בדרך כלל חזקה יותר ויכולה להופיע תוך שניות לאחר חשיפה לאלרגן – אותו המרכיב במזון אליו הגוף אלרגי. במהלך התגובה האלרגית הגוף מייצר – בין היתר ובעזרת המערכת החיסונית – נוגדנים מסוג IgE. בבדיקות אלרגיה נבדק ייצור של אותם נוגדני IgE למזונות שונים.

האלרגנים הנפוצים ביותר נמצאים בביצים, אגוזים, בוטנים, דגים, פירות ים, חיטה, חלב פרה, שומשום וסויה. אלרגיה יכולה אומנם להוביל לתסמינים בחומרות שונות – החל מגירוד ונפיחות ועד לשוק אנפילקטי ומוות, אבל המנגנונים המובילים לתסמינים מוכרים ומובנים מבחינה מדעית.

לעומת זאת, אי-סבילות למזונות היא תופעה שאנחנו עדיין לא ממש מבינים. התגובה יכולה להופיע מיד או עד 72 שעות לאחר חשיפה למזון לא מתאים. ייתכן שהתגובה מערבת נוגדנים מסוג IgG ו/או IgM – או שלא. גם הסימפטומים יכולים להשתנות מבחינת העוצמה והאופן בו הם מופיעים.

לכן, לפי דעתי, ההגדרה הטובה ביותר לרגישות למזון היא: 

הגדרה לאי-סבילות למזון:

תגובה שלילית של הגוף כתוצאה מצריכת מזון מסוים.

הרגישויות הנפוצות ביותר הן ללקטוז (הסוכר שנמצא בחלב), לפרוקטוז (הסוכר בפירות) ולגלוטן (החלבון הנמצא בדגנים רבים). אולם, אי סבילות יכולה להופיע לכל מזון, כולל כל הירקות והפירות.​

מהי רגישות למזון ולמה היא מתפתחת?

קודם כל, חשוב לציין שמבחינת "הסובל" זה לא ממש משנה אם תגובה שלילית למזון מופיעה עקב אלרגיה, רגישות או אי-סבילות למזון. מה שחשוב הוא איך ניתן לטפל בתגובה השלילית. לכן, רוב מה שכתוב בהמשך הכתבה תקף הן לגבי אלרגיות והן לגבי אי-סבילויות למזון.

לפי ניסיוני הקליני, הייתי מחלקת רגישויות לשתי קטגוריות: אי-סבילות מולדת ואי-סבילות נרכשת.

אי-סבילות מולדת

מדובר באי-סבילות למזונות איתה אנחנו נולדים, והיא נשארת איתנו לכל החיים. רגישויות מסוג זה הופיעו לאורך כל ההיסטוריה. כך כתב המשורר הרומי לוקרטיוס כבר במאה הראשונה לפני הספירה: "מזונו של אדם אחד יכול להיות רעל לאדם אחר". 

רגישויות (או אלרגיות) כאלה נוצרות בשל העובדה שכל אחד מאיתנו הוא ייחודי מבחינה גנטית ופיזיולוגית (עקרון מס' 1 של שיטת צופיה). כתוצאה מכך, לכל אחד יש את המזונות המתאימים לו ואת אלה שאינם מתאימים לו. בנוסף לכך, המחקרים העדכניים ביותר מראים, שהרכב החיידקים במעיים משחק תפקיד גדול ומשפיע אילו מזונות מתאימים למישהו ואילו לא.

"מזונו של אדם אחד יכול להיות רעל לאדם אחר"

לוקרטיוס, משורר רומאי

בעבר, רוב האנשים זיהו באופן טבעי את המזונות ש"לא עשו להם טוב" ופשוט נמנעו מלצרוך אותם. אולם, היום רוב האנשים אינם מחוברים לגוף שלהם ולרמזים שהוא נותן. להפך, היום רגישות למזון מופיעה לעתים קרובות דווקא למזונות שאנחנו חווים כמזונות הכי אהובים עלינו. 

איך זה אפשרי? לדעתי קיימות שתי סיבות עיקריות לתופעה זו. הסיבה הראשונה היא שבלוטות הטעם שלנו "מותקפות" באופן קבוע ע"י תוספות כימיות כמו משפרי טעם וריח, סוכר מעובד, מלח ושמנים מזוככים. בנוסף, תעשיית המזון משקיעה מיליארדי שקלים כדי למצוא לכל מוצר את השילוב המושלם בין סוכר-מלח-שומן שעושה את אותו מזון למפתה וממכר במיוחד.
כלומר, המטרה של רוב המוצרים במדפי הסופר היא לגרום לנו להתמכר אליהם, ללא שום התחשבות במרכיבים ובהשפעה שיש להם על הגוף שלנו – ממש כמו סם. אני משוכנעת שהרבה מהאינסטינקטים הבריאים שלנו משתבשים כתוצאה מזה.

סיבה נוספת היא שהורים לעתים קרובות "מכריחים" את ילדיהם לאכול מזונות שנחשבים לבריאים (בצדק או לא). דוגמה קלאסית היא חלב פרה ובמוצרי חלב אחרים שנחשבים לבריאים למרות שכ-70% מהאוכלוסיה בארץ לא יכולה לעכל את סוכר החלב (לקטוז). לפי פרופ' זמיר הלפרן השכיחות של אי-סבילות ללקטוז היא 79% בקרב האשכנזים, 63% בקרב יוצאי צפון אפריקה, 44% בקרב יוצאי תימן ו-81% באוכלוסיה הערבית.

המטרה של רוב המוצרים במדפי הסופר היא לגרום לנו להתמכר אליהם, ללא שום התחשבות במרכיבים ובהשפעה שיש להם על הגוף שלנו - ממש כמו סם.

לילדים בדרך כלל אין הרבה ברירה חוץ מאשר לאכול את מה שההורים מגישים להם – בין אם הוא מתאים להם או לא. דבר זה גורם לתגובת סטרס בגוף שמובילה בסופו של דבר לשחרור אנדורפינים, ולפיתוח של סוג של התמכרות לאוכל שבעצם לא מתאים להם. 

כדי למנוע זאת, חשוב לא להכריח ילדים לאכול דברים שהם מאוד לא אוהבים. יש להציע להם מגוון מזונות בריאים, אך לא להכריח אותם לאכול כלום. עם זאת, כדאי להציע אותו מזון מספר רב של פעמים כדי לוודא שהילד אכן לא רוצה לאכול אותו.

לפי דעתי, שכיחות הרגישויות המולדות לא עלתה עם השנים. אולם, העובדה שאנו לעתים קרובות לא מקשיבים לגוף שלנו כאשר הוא מאותת לנו שמשהו לא עושה לו טוב, מחלישה את הגוף ואת המערכת החיסונית ומגבירה את שכיחותן של רגישויות נרכשות.

רגישות נרכשת

אי סבילות נרכשת למזון מופיעה בשלב כלשהו במהלך החיים כתוצאה ממערכת חיסונית ומערכת עיכול מוחלשות. היא יכולה (אך לא חייבת) לחלוף לאחר שיקום וחיזוק הגוף. אחד התפקידים העיקריים של מערכת העיכול הוא להשגיח על מעבר החלקיקים מצינור העיכול אל תוך זרם הדם ולאפשר כניסה אך ורק לחלקיקי מזון מועילים לאחר שעברו עיכול מלא. 
אולם, כאשר יכולת הסינון של דפנות המעיים לקויה (המעי הדליף), חלקיקי מזון לא מעוכלים עלולים לעבור למחזור הדם. המערכת החיסונית מזהה את אותם החלקיקים כחומרים זרים ומתקיפה אותם. לאחר מכן, הגוף עלול לייצר תגובה שלילית גם לחלקיקים מאותו המזון שעברו עיכול כראוי.

זהו אחד מהמנגנונים הגורמים להתפתחות של רגישות נרכשות, למרות שכנראה קיימים מנגנונים רבים נוספים. בכל מקרה, אי-סבילות נרכשת מתפתחת כתוצאה מגוף מוחלש. היא עלולה אך לא חייבת להיעלם אחרי שהגוף מתחזק ומחלים. 

לפי דעתי, אי-סבילויות למזון מסוג זה, הן הרגישויות ששכיחותן עלתה בצורה דרמתית בעשורים האחרונים. ככל הנראה, הכמות ההולכת וגדלה של כימיקלים במזונות שלנו ואורח חיים לא בריא תורמים להתפחות של רגישויות נרכשות.

היסטמין: חלק נוסף בפאזל

אלרגיה ואי סבילות למזון שתיהן תופעות הגורמות לשחרור של היסטמין אל תוך זרם הדם, אך בכמויות שונות. בנוסף, גם סטרס נפשי, פחד, או תסמונת שנקראית אי-סבילות להיסטמין (תופעה בה ההיסטמין ממזונות מצליח לחדור אל תוך זרם הדם) מגדילים את רמות ההיסטמין בזרם הדם. 

למעשה, היסטמין הוא האחראי על חלקם הגדול של התסמינים השכיחים ביותר של אלרגיות ואי-סבילות למזונות. 

על אף שהגורמים לעליית ההיסטמין בזרם הדם הם מגוונים, רמת ההיסטמין המצטברת בזרם הדם היא זאת שקובעת את צורתם וחומרתם של הסימפטומים שיופיעו. כלומר, אין יותר מדי טעם להבדיל בין רגישות למזון ואלרגיה, כי בסופו של דבר הכל תלוי בהצטברות של מספר גורמים: רמות הסטרס הנפשי, חשיפה לאלרגנים באוויר, חשיפה למזונות שאינם מתאימים, מזונות עשירים בהיסטמין ועוד.

לכן, בהקשר של תופעות אלרגיה/רגישויות אנחנו תמיד צריכים להסתכל על התמונה הגדולה, להבין אילו המזונות לא מתאימים לנו (בין אם עקב אלרגיה או עקב רגישות מולדת או נרכשת), אילו גורמים נוספים משפיעים על רמת ההיסטמין והתסמינים שלנו ואיך נוכל להימנע מהסימפטומים או להקל עליהם.

בדיקת אי-סבילות למזון: האם כדאי לעשות?

כדאי מאוד לבדוק אי-סבילות למזונות. השאלה הנכונה היא: איך? 

בדיקת אי-סבילות למזון השכיחה ביותר מודדות נוגדנים מסוג IgG בדם. שלפי תאוריות מסוימות נוגדנים אלה מעורבים בהיווצרות של אי-סבילות למזון. אולם, כפי שציינתי לעיל, לפי דעתי נוגדנים אלה מהווים רק חלק מהפאזל שנקרא "אי-סבילות למזון". במילים אחרות, קיימות מנגנונים רבים נוספים שגורמים לרגישות למזון, ואותם בדיקת הדם לא בודקת.

בהתאם לכך, בקליניקה אני רואה הרבה מטופלים שמגיעים אליי עם בדיקת דם לאי-סבילות למזון ומספרים שמצבם לא השתפר למרות שהם הורידו את כל המזונות שהופיעו בבדיקה.

מסיבה זו, אני לא ממליצה על בדיקת דם לאי-סבילות למזון. ישנן הצלחות טובות יותר עם טיפול פונקציונלי טבעי שמתייחס בו בזמן לבעיות במערכת העיכול, לרגישות להיסטמין, לחוסרים תזונתיים ועוד.

אי-סבילות למזון: תסמינים

רוצים לדעת אם אתם סובלים מתופעות של אלרגיה ו/או אי-סבילות למזון? אלה התסמינים השכיחים ביותר:

  • בעיות ומחלות עיכול: כאבי בטן, נפיחות, תחושת כבדות, גזים, שלשול, קרוהן, קוליטיס
  • בעיות עור: פריחות, דרמטיטיס, סרפדת (פריחה אדומה על העור המופיעה כתגובה לחשיפה לקור או חום), פסוריאזיס
  • כאבי ראש ומיגרנה
  • אבנים בכיס מרה
  • עייפות, במיוחד אחרי ארוחות
  • כאבים בגוף: כאבים נודדים, כאבים במרפקים ועוד
  • עקצוצים בלשון, נפיחות בשפתיים
  • נוכחות של אלרגיות אחרות, לדוגמת קחדת השחת או אלרגיה לחומרים כימיים

איך מטפלים באי-סבילות למזון?

יש רק טיפול אחד שעובד: להימנע מהמזון שגורם לבעיה. לפחות זמנית. כלומר, לאחר אבחון מדויק של המזונות שאינם מתאימים צריך להוריד אותם לגמרי מהתפריט.

במקביל, חשוב לחזק ולנקות את הגוף ולטפל בכל בעיות השורש הקיימות, כמו לדוגמה מעי דליף או בעיות עיכול אחרות.

אחרי שהגוף התחזק ואין יותר סימפטומים, ניתן להחזיר את המזונות אחד אחרי השני. כך ניתן להבין אילו מזונות עדיין גורמים לסימפטומים ואילו מזונות ניתן להחזיר לתפריט. 

אם מזון מסוים גם לאחר שיקום הגוף עדיין לא מתאים וצריכתו ממשיכה לגרום לתגובה שלילית, יש רגישות מולדת למזון זה או רגישות נרכשת תמידית. בשני המקרים, כדאי להימנע מאכילת מזון זה ככל האפשר!

אהבתם? אתם מוזמנים לשתף 🙂

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on linkedin
Share on twitter
Share on pinterest
Share on telegram
לכתבות נוספות בנושא זה, לחצו כאן
הצג כתבות נוספות במדור בריאות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבה נוספת שלא כדאי לפספס

רגישות להיסטמין (אי-סבילות להיסטמין)? – גורמים וטיפול

אי-סבילות להיסטמין היא תסמונת חדשה יחסית ועדיין לא מוכרת. היא גורמת לסימפטומים מגוונים, כג…